כותרת מוכרת לזוגות רבים אשר חוו גירושין ויתרה מכך כותרת שאחראית לעיוות הצדק בקרב זוגות רבים, שכן לא אמור להיות קשר בין מזונות ובין משמורת משותפת. הרי קיים בפועל מצב בו אחד מבני הזוג מקיים כלכלית את הילד יותר מהאחר אך עדיין צריך לשלם סכום מזונות גבוה כאילו מדובר בכסף שאינו נועד לגידול הילד אלא ניתן לאישה/בת הזוג משום מה וללא עוררין. מצב זה אינו האידאלי שכן הוא מייצר אנטגוניזם גבוה, קושי כלכלי של בן הזוג ולעתים רדיפה שלה החוק והוצאה לפועל במידה ואיחר בתשלום המזונות. כלומר גם בהינתן מצב בו הילד שוהה אצל אביו יותר מאשר אצל אימו הרי שהאחרונה מקבלת מזונות כאילו מגדלת את הילד לבד וללא כל סיוע ואין הדבר כך, לפחות במרבית המקרים. מעבר לעוול הנגרם לאחד מבני הזוג (לרוב לאבא במקרים אלו) יש את ההיבט הנפשי של הילד אשר אותו הורים מפספסים לעתים קרובות שכן הם עסוקים בהתנצחות על הכסף במקום לראות את טובת הילד מול עיניהם בראש ובראשונה. יתרה מכך, לא מעט מהמקרים אחד הצדדים משתמש בילד בצורה צינית ונלוזה והכל למען קבלת עוד כמה שקלים במסגרת הסדר המזונות. האם הכסף באמת משמש לכלכלתו ושיפור/שמירה על איכות חיי הילד או שמא משמש לשופינג?
זמני שהות ומזונות
את האמת יש להגיד, בתי המשפט עד לשנים האחרונות היו המוצא האחרון אליו רצו להגיע בני הזוג, בייחוד האבא שכן רבים המצבים בהם האבא לא זכה לתשומת הלב המלאה לטיעוניו והפסיקות היו חדות וקשוב ולא לטובת שני הצדדים, אלא מוטים לכיוון האימא, כך לפחות עולה מנתוני סקר רחב אותו ביצעו במהלך מספר שנים בישראל. אך המצב התחיל להשתנות משנת 2014 עת התחילו בתי המשפט להתייחס לעובדות בשטח, קרי, כמה זמן מבלה הילד את זמנו ומגוריו אצל כל אחד מההורים, כמה כל הורה מרוויח וכו’. מוזר בעיני שבמחוז צפון (25% בממוצע) ההגדרות שנקבעו היו שונות מאשר במחוז מרכז (25-60%) בתנאי ובני הזוג חולקים במשמורת משותפת באחוזים שווים ומשתכרים די דומה. כלומר התחיל תיקון הגיוני בנטל הכספי לעומת זמני השהייה אצל כל אחד מבני הזוג. גם במחוז המרכז נקבע ביולי 2017 כי יש לקבוע את נטל המזונות לפי הכנסות בני הזוג וחלוקת זמני השהייה כאשר הילד מעל גיל 6 וללא קשר להגדרה ההורית. פסיקה זו היסטורית בחשיבותה שכן קיבעה את תנאי המזונות בצורה הגיונית אלא גם תרמה רבות להנמכת “הלהבות” בין בני זוג שכן הפסיקה מבהירה כי חבל לבני הזוג לנהל מאבק אמוציונלי באמצעות מערכת המשפט ועל גב הילדים ועדיף כי יתפשרו בניהם באמצעות הליך “גישור” בטרם יבחרו בבית המשפט. גישור בין בני זוג יכול לחסוך להם המון כסף, זמן יקר, וסבל מיותר מהם ומהילדים הסובלים בכל התהליך.
אני בדעה כי מזונות ילדים צריכים להיקבע בהתאם להכנסות כל אחד מבני הזוג, זמן השהייה עם כל אחד ולא על פי הגדרה יבשה כגון: משמורת יחידנית-אחריות הורית משותפת-משמורת משותפת. כך נשמור על איזון נכון בין בני הזוג שעדיין צריכים לנהל תקשורת תקינה, גם הילדים נהנים מהמצב שכן הם לא נחשפים למריבות מכוערות ולאי אלו מילים והתנהגויות שאין להן מקום בגידול ילדים.
כפי שאנו ממליצים תמיד (או לרוב) עדיף לנהל הליך גישור קצר ולהגיע להסכמות מאשר לנהל מאבקים קשים ומרים הגורמים לעוגמת נפש אצל שני הצדדים, אובדן כסף רב בגין הוצאות משפטיות והחשש לפגיעה נפשית בילדים הנחשפים לתהליך גירושין מכוער אשר גובה מחיר מכולם.
נשמח לשוחח ולהכיר – משרד עו”ד א.טירר לשירותכם: 035755545
קרא עוד: גירושין בישראל | דיני משפחה | עורך דין לגירושין